עליו אה כן, ושהוא רוצה עוד ילד… עכשיו תראו זו לא הפעם הראשונה שהנושא הזה עלה, אני לעומתו אמרתי לו שאני רוצה להגשים את החלומות שלי, וחייבת לסגור את כל הפינות של טיול הגלישה לסרי לנקה, שאלתי שוב אם הוא רוצה להצטרף ואמרתי שכשארגיש שאני ממש בשלה עם הרעיון נעבוד על זה, הוא כבר קפץ למסקנה שאפשר גם לאמץ ,הבנתי שהוא חייב לנוח, שהוא התערבל במערבולת המחשבות של עצמו ואם הוא לא ינשום, אלוהים יודע לאן השיחה הזו תגיע. הוא הלך לישון, אני צפיתי בטלוויזיה מחכה שהבחילה מהיין תעבור לי, ותהיתי האם אני צריכה גם משקפת לטיול בסרי לנקה? כי יש מצב שאצלול עם לוותינים .
החלטתי זהו, זה הזמן לישון , השעה הייתה שתיים וחצי בלילה פתחתי את דלת השירותים, אוי ואבוי זו היתה טעות חיי. וידעתי שיום המוות שלי מגיע …. "אלוהים, אלוהים, אלוהים," רק שהוא לא התעורר, עוד לא פתחתי את העיניים מהתפילה, הוא כבר עמד מולי במבט של לוויתן טובע.
התחלתי למלמל משפטים שידעתי שלא ישמעו באוזניו :"אבל למה למה…אתה מדליק את עצמך? למה קמת מהמיטה, למה? , תחזור למיטה תוך כדי שמלווה אותו למיטה כמו ילד קטן , תשאר רגוע ותנסה להירדם , מה שעצבן אותו עוד יותר! אמרתי לו אתה מעדיף שלא אדבר? הוא ענה כן! תוך כדי ה"כן" שלו הרגשתי איך עיניי נעצמות, והנשמה שלי חוזרת לבורא. נרדמתי הוא לעומתי ממש לא .ידעתי שבבוקר הוא יכעס כי לא ישן כל הלילה , אז ניגשתי בעדינות כדי לשאול אם הוא כועס עליי מפה הוא הגיע לזה שהוא מרגיש שרק אתמול בערב הוא שיתף אותי בזה שהוא עמוס רגשית ויש עליו מעין "רבינה" שניסה להבין עם עצמו במשך כמה ימים לפני שמשתף אותי, מה בעצם עובר עליו ומהשיחה שלנו הייתי אמורה להרגיש שהוא צריך ממני עזרה מינימאלית, מינימאלית, האותיות התבלבלו לו.. וקצף לבן הופיע בצידי השפתיים שלו, מצד אחד זה הזכיר לי את הגלים המתנפצים על החוף ומצד שני פחדתי שיקבל אירוע לבבי, אצטרף להזעיק סיוע , ואז הטיסה שלי תתבטל. הוא מרגיש שהוא מנהל את כל העולם , הוא בלחץ, מנסה לתמרן מכל החזיתות בזמן שאני לא שמה לב לכלום! אני עושה את המשימות שלי ולא שמה לב שהעולם שלו הפנימי מתמוטט עליו
הוא אמר לי "זה יפה שאת דואגת לבישולים לכביסות ,ליצירות שלך , לטיולים שלך אבל זה דברים קטנים בזמן שכל העולם מתמוטט עליי אני מנסה לנהל את העולם , וניהול בית זה לא רק כביסה ובישולים זה הרבה הרבה מסביב ". בזמן שהוא מדבר מולי , עלה לי לראש המונולוג של מונה מתוך המחזה " מי תהום "של הלל מטלפונקט, המונולוג מתחיל בזה שאבא של אברם בן זוגה של מונה, מגיע לבקר בביתם לאחר שלא שמעו ממנו שנתיים, בנו היה זרוק בכלא, ומשפחתו התעלמה מהם, המשפט הראשון שיצא לו מהפה זה שהוא מתבייש שמונה בת הזוג של בנו , היא זונה .
מפה מונה יוצאת למונולוג בו היא מטיחה בו שהיא גאה במקצוע שלה כי בזכותו היא דאגה לבן שלו שהיה זרוק בכלא במשך שנתיים, בזמן שהוא , האב , וכל משפחתו ירקו לה בפרצוף, היא הגיעה לביתם וביקשה עזרה ותמיכה כדי לפרנס את בנו , אך הם טרקו לה את הדלת . בזמן הזה היא נאלצה לבחור במקצוע הקשה בעולם לא מתוך קורבנות, אלא מתוך גבורה, להציל את בן זוגה ולפרנס את ביתה לבד , ללא תמיכה של אף אחד מסביבה ואז היא אמרה לו את המשפט הבא :"מביא לי מלפפונים ועגבניות, לא מספיק לו מלפפונים ועגבניות ! את הנשמה שלך תביא פה ! ואז הבנתי שבדיוק לזה עמי והמחזאי התכוונו. בין המשפטים והאותיות השבורות , עמי והדמות של מונה במחזה זעקו שיראו אותם , שיביאו את הנשמה שלהם ושגם אני צריכה להביא את הנשמה שלי לכל מקום שמגיעה לבית, לילדים, לזוגיות , להכל! עמי הוסיף: "גם אם לא בא לך, תעשי בכוח, כאילו מתעניינת, כאילו עוזרת ,אני רוצה להרגיש שותפה .שאת רואה אותי .אבל המשפט הכי מטומטם שיכולתי להוציא מהפה שלי היה :ברור שאני רואה אותך! כמה פעמים אמרתי לך אם אתה רוצה להצטרף לסרי לנקה ? כמה?! ואז היתה פאוזה ועמי אמר לי את אמיתית ? אני מדבר איתך על הנשמה שלי ואת מדברת איתי על הטיול שלך ? אז הוספתי עוד משפט מטומטם: "כדי שתנוח !!! אתה חייב לנוח!!" והחיים מחדדים לי פעם אחר פעם איך כל אחד רואה את המציאות דרך העיניים שלו, דרך נקודת מבטו הייחודית , ולצד השני תמיד יהיה קשה להבין למה התכוונת, גם אם הכוונות שלך היו טובות וטהורות. מה שיכעיס את האחד, לא יזיז לאחר , מה שמלחיץ את הראשון יכול לגרום למוח השני לחשוב שבדיוק השניה הוא נמצא על הבמה בתוך המחזה " מי תהום " , והוא בזה הרגע מבין לעומק למה התכוון המחזאי בזמן כתיבת הרפליקות שלו.
אבל גם הבנתי שאני ברת מזל אם ברגעים דרמטיים בחיים שלי אני מצליחה לראות את המציאות מנקודת מבט קומית. היום אני רואה הכל בבדיחות דעת, עמי כבר יודע לכתוב מזה בדיחות לסטדנאפ שלו שעוסק בחיים, סטנד אפ בזוגיות מציל לנו את החיים. ובדרך שלנו לעשות שמח עם סדנת הצחוק לעצמינו אנחנו עושים טובה. הרבה פעמים בחיים אני מרגישה שאני צריכה להתבגר, ולהתנהג כמו אישה בגילי, אבל גם אם אתבגר אני מקווה שהצחוק תמיד יישאר איתי ,כי צחוק מנצח, הוא מנצח את הכל!, צחוק מנצח רגעים כואבים, צחוק מנצח רגעים שבריריים, שלא תמיד אנחנו יודעים איך להתמודד איתם בתוך החיים. לפעמים אין לנו את הכלים להבין את התמונה המלאה ומה המשפט הנכון שצריך להיאמר באותו הרגע. אם בתוך כל זה נצליח להכניס נקודת מבט קומית, אנחנו ברי מזל, כי צחוק מנצח הוא מנצח, את הכל. וזה לא תמיד קל ויש עוד על מה לעבוד אבל עם לא נצחק בטח נבכה…
יאללה זזה לסגור חבילה לסרי לנקה.
נ.ב
אמא שלי שאלה את עמי אם הוא יסתדר עם הילדים לבד, כשהיא ואני נטוס לטיול גלישה בסרי לנקה, עמי צחק ואמר לה : "אסתדר"? את לוקחת את הגדולה שלי הכי בעייתית איתך.
שלכם, בתאל אנידג'ר.
