רבות דיברנו על כוחו של הצחוק במקום העבודה אבל הפעם בואו נדבר פיזיולוגית. כמה פעמים הגעת למקום העבודה והיה איזה קולגה שלא בא לך טוב בעיניים, משהו לא זורם בינכם, עם כולם אתה מסתדר ורק איתו משהו לא עובר בגרון. אפילו אצלך בבניין תמיד יש את השכן שתרד איתו במעלית ומילה לא תחליפו אחד עם השני למה? מסתבר שהאימרה " מה שמשדר זה מה שמקבל" היא לא הומפורפיט. מסתבר שכל הזמן אנחנו גוף שמהדהד תדרים. התדר שלי יכול להיות של כעס, פחד, לחץ או שמחה, אבל זה לא הכל, מה שאני מתהד החוצה משפיע לא רק עלי אלה על זולת, ככה כלב למשל יכול לזהות פחד, הרי לפחד אין ריח אז איך בכל זאת הוא מזהה זאת? אנחנו כמו בעלי החיים מרגישים כל הזמן משדרים וקולטים ולא, לא רק ע"י מילים וקולות. בבדיקה שערכו גילו שאת הרגשות שלנו ניתן למדוד בתדר הרץ, כלומר בזמן שמחה או פחד אני משדר לשדה הקוונטי שלי את אותה תחושה, אפשר לקרא לזה אנרגיות וזה שמולי יקבל זאת ממני ויגיב לה אם במודע או ללא מודע.
אבל נשאלת השאלה האם זה בשליטתינו או שמה זה משהו מעלי, ואני רק הנסע של תחושתיי, אז למעשה התשובה בגוף השאלה, הרי ברור שאני יכול לשלוט על הרגשות שלי, ואפילו לא פעם גם הסבירו לנו שכאשר נשנה את המחשבה, המחשבה תשפיע על התחושה, התחושה תשפיע על התודעה והנה אותה מציאות בדיוק משתנה לנגד עינינו. לכן אין דבר כזה מציאות אובייקטיבית שהרי אותה מציאות בדיוק תתפרש אצל כל אדם לפני ראות עיניו, זכרון מודע ותת מודע, אופי, עבר וכו'. כלומר מה שבשביל פלוני מצחיק לאחר זה יכול להיות מפחיד וכך הלאה.
הבשורה בכל המחקר הזה שלמעשה למרות מה שמרגיש, יש בי את האפשרות לשינוי, אם עצוב לי יכול לשנות לתדר אחר, נכון זה מצריך פעולה אבל לפחות יש לי אופציה ואיני חייב להיות שבוי בכלא הרגשות שאיני חפץ בו.
כשאנחנו מסתכלים בטבע למשל על הזברה מה קורה לך כאשר טיגריס רודף אחריה, היא מפעילה את מערכת ההישרדות שלה וכל מערכות העצבים שלה מופעלות כדי להישאר בחיים. אבל מה קורה לה לאחר שניצלה? זהו, מסתבר שהגוף שלה מפוצץ אנרגיה, היא מהדהדת פחד ועליה לפרוק זאת, היא תתנתק מהלהקה ותנסה ע"י ריצה, קפיצות וזינוקים למיניהם לפרוק את האנרגיה הנוצרת בגוף. לאחר מכן היא תחזור ללהקה וכמו תבקש מהם ללקק אותה, כן הליקוק זה אותו קשר פיזי הגורם לה בסופו של דבר לחזור לעצמה. בדיוק אותו דבר קורה אצלנו, כאשר קורה לנו אירוע שמוציא אותנו מאיזון הדבר שהכי ירגיע אותנו זה ללכת לחבר או קרוב משפחה ש"ילקקו" אותנו כלומר יקשיבו, יחבקו ואם צריך יבכו איתנו.
אז מה עלי לעשות במקום העבודה שאני מרגיש שאני בתדר לא נעים, ראשית יש להכיר בזה, לא להדחיק אבל גם לא להשלים עם רוע הגזרה. זה בדיוק הזמן לחייך אפילו בכוח, אם זה קשה גם מוזיקה מרימה עושה את העבודה, צפייה ביו טיוב בסרטונים מצחיקים, או שיעורים מעוררי השראה. זכרו כאשר אני בלופ של מחשבות מורידות אבל אני יוצא לפעולה ומסיח את דעתי, המחשבה – הרגש- התודעה ואז המציאות משתנה. לא פעם הגעתי להופיע בחברות הייטק שסבר הפנים היה מאוד רציני בתחילת המפגש אבל בסופו ראיתי פנים -אנשים אחרים. לפעמים זה קוד רצינות בתוך המשרד המעריך משום מה עודף רצינות וזאת כדי להגיע לתוצאות טובות ההפך הוא הנכון, במשרד כמו בבית חייבים לעבוד על עצמנו להיות מחוייכים יותר גם אם זה לא בי פולט שלנו. כי אם לא למעננו למען משהו אחר כי אם תדר מושך תדר אז אני יכול להפסיד פעמיים או להרוויח פעמיים. כי אם שמחתי אותי שמחתי על הדרך את העובד היושב לידי.
רוצים לתרגל עוד טיפים על צחוק?
