אני זוכר את ראש חודש אדר לפני כמה שנים כרגע שקט ולא דרמטי במיוחד, בוקר רגיל שבו ישבתי עם קפה שלי בבית הקפה הקבוע לשבת על משרדיות ועל בדיחות חדשות לסטנדאפ, חוויתי מעיין עייפות שלא הייתה פיזית אלא פנימית. באותה תקופה הופעתי די הרבה, הצחקתי אנשים, הנחיתי סדנאות, נו, עבודה בנוהל, ומבחוץ הכל נראה מלא חיים. אבל בפנים הרגשתי שיש חלק בי שפועל על אוטומט, כאילו אני מצליח לשמח אחרים אבל לא באמת נותן לעצמי לעצור ולהרגיש ולשמוח אומרים כמו שאומרים "אין הסנדל מעיד על עקבו…". באותו בוקר קבלתי הודעה "משנכנס אדר מרבין בשמחה". קראתי והמשכתי הלאה, אבל המשפט הזה נשאר איתי לאורך היום. התחלתי לחשוב למה כתוב "מרבין בשמחה?" ולא פשוט "שמחים?", והבנתי ששמחה היא לא משהו שמחכים שיקרה, אלא משהו שבוחרים ליצור.
באותו ערב הייתה לי סדנה עם קבוצה שלא הכרתי. במהלך הסדנה שמתי לב לאחד המשתתפים, אדם שישב בצד, סגור, לא מחייך, נראה רחוק מכל מה שקורה. בשלב מסוים, דרך רגע קטן ולא מתוכנן, הוא התחיל לצחוק. זה לא היה צחוק מנומס, אלא צחוק אמיתי, כזה שמשחרר משהו עמוק. אחרי המפגש הוא ניגש אליי ואמר לישהוא לא זוכר מתי בפעם האחרונה הוא צחק ככה, וכמה הוא היה צריך את זה. באותו רגע הבנתי שלא מדובר רק בצחוק, אלא בפתיחה. פתיחה של הלב, פתיחה של משהו שהיה סגור.
מאז אותו יום, ראש חודש אדר הפך בשבילי ליותר מתאריך בלוח השנה. הוא הפך לתזכורת אישית לעצור ולבדוק איפה הלב שלי נמצא, איפה אולי נסגרתי בלי לשים לב, ואיפה אני יכול לבחור לפתוח מחדש גם אם אני צריך להפעיל כוח. במהלך השנים ראיתי שוב ושוב איך רגע אחד של צחוק יכול לשנות אווירה שלמה, איך אנשים שמגיעים מרוחקים יוצאים מחוברים, ואיך שמחה מאפשרת לאנשים להוריד לרגע את ההגנות שלהם ולהיות פשוט מי שהם.
את זאת ועוד למדתי מרבי ומורי הגדול רבי נחמן מברסלב זכותו תגן עלינו, שהשמחה היא לא מותרות ולא קישוט, אלא כוח שמאפשר תנועה, חיבור וריפוי. או במילה אחת "הצלת חיים". כן, חודש אדר מזכיר לי ולכל אחד מאיתנו שלא צריך לחכות לרגע מיוחד כדי לפתוח את הלב. אפשר לבחור בזה עכשיו, בתוך החיים עצמם, בתוך המשפחה, בתוך מקום העבודה, בתוך המפגשים עם אנשים. זו גם הסיבה שאני רואה משמעות עמוקה כל כך במפגשים, בסדנאות צחוק, ובערבי גיבוש, כי מעבר להומור עצמו, נוצרת שם אפשרות אמיתית לאנשים להתחבר מחדש לעצמם ולאחרים.
ראש חודש אדר הבא עלינו השבוע לטובה הוא תזכורת לכך שהלב יכול להיפתח מחדש, שהשמחה יכולה לחזור, ושגם בתוך שגרה עמוסה, יש לנו את היכולת לבחור להכניס יותר אור, יותר חיבור ויותר חיים.
אז חודש פורים מגיע אלינו לטובה שהשם ישמח אותנו שאירנים יניחו או יעלמו לנו ונחזור להיות שבט אחים גם יחד ונצחק על כל העולם ובמיוחד על עצמנו!
חודש אדר שמח!