איזה קטע שרוב האנשים שאני פוגש חושבים שבגלל שאני עוסק בהומור החיים שלי כל הזמן שמחים ומצחיקים. "בטח, אצלכם בבית כל היום צוחקים אה?", ואני מישיר מבט ואומר בפה מלא, "לא, לא כל הזמן לפעמים צוחקים, ולפעמים צועקים…", אין לי שום עניין ליפות את המציאות ולמכור חיים של אושר עילאי בשביל זה יש סמים ושרלטנים. אבל אני רוצה לרגע ליישר קו עם אלו המגדירים עצמם חסרי שמחה, אז אחים שלי אל תעשו הנחה לעצמכם בהגדרות כדי לצאת מידי חובה ולחיות חיים "לא שמחים" כי עד עכשיו ככה חשבתם על עצמכם, והדגש עד עכשיו.
סליחה על הדוגמה נכון שיש בעולם אנשים רזים ויפים שלא עושים כלום והם פשוט ככה השם יקום דמם, אבל יש אחרים שנראים אש אבל הגנים שלהם פחות, אותו דבר עם שמחה, צחוק והומור אפשר לפתח, לגדול להרחיב את התודעה שלנו איך? כמו הרבה דברים בחיים בשביל לשנות הרגלים עלינו לקבוע תוכנית סדורה. מה אני רוצה? להיות מחויך יותר, לצחוק יותר, ואולי בסייעתא דשמיא אהיה קצת יותר קל עם החיים שלי.
התמדה - וזה מדע!
לדוגמה אם אני בדרך כלל בדרך לעבודה מיד נכנס לרכב והדבר הראשון שאני עושה זה או להיות "יעיל" להתקשר מהדרך ולהתחיל לעבוד או במקרה היותר גרוע לשמוע חדשות, בואו ננסה משהו חדש – לשמוע תוכנית מערכונים, או פודקאסט מעורר השראה, פחות מדליק אתכם? טוב… מוסיקה מרימה ותרימו…שימו נכון זה תחילה לא יהיה קל הרי יש לפנינו פקק וחבל על כל רגע של עבודה, אז מה? אפשר לתת לעצמנו איזה 25% מהזמן להנות מהדרך, ואם נצליח להתמיד אפשר גם לעלות את אחוזי ההנאה. לקבוע אחת לשבוע ללכת למופע סטנדאפ. הגזמתי? סבבה פעם בחודש… אני יודע זה נראה מאתגר בטירוף מה שקל לי לרשום עלי מאמר אבל אפשר לנצח הרגל ישן עם הרגל חדש יש אומרים שלאחר 21 ימים ההרגל נטמע בתוכנו וזה חלק מאיתנו.
להידבק באנשים שמחים
יש לכם חברים שאוהבים צחוק? תדבקו אליהם, שבו איתם בהפסקות סיגריה בעבודה מצידי עם מסכה, תקבעו לצאת ביחד, תצחקו איתם בריזורטים בארץ ובחול, הנוכחות שלהם תשפיע בהחלט עליכם ותבינו בדיעבד באיזה סרט של רצינות חייתם עד היום…
משנה מקום משנה תודעה
תנסו לברר עם עצמכם האם יש מקום בעבודה או בבית שאנרגיות שם תמיד יוצרות לכם מועקה, או שם תמיד אתם מנהלים ריבים. יופי נסו לשהות במקומות הללו פחות או לכל הפחות לנהל שיחות הרות רצינות, יש בהחלט מקומות שגורמים לנו תמיד להתנהג באופן קבוע.
באמא, עצרו את הביקורת
לפני שתנסו להיות פחות ביקורתיים עם עצמכם, הפסיקו לבקר אחרים. לא משנה כמה זולת דהיינו שותף, בן זוג, קולגה יהיה במודעות אף אחד לא אוהב לשמוע ביקורת על עצמו, ואם אתם כאלה בדי פולט שלכם אז יש לי עצה. חלאס עם זה! תשמרו את הביקורת לעצמכם, ותתחילו לחפש דווקא להחמיא לעובד שלידכם. מה לעשות שאנשים נמשכים דווקא לאנשים חיובים. והיי הביקורתיות לא עושה טוב לפנים. ואם ממש ממש חייבים לבקר אפשר להתחיל דווקא מהדברים הטובים, לתת ביקורת בחיוך, ולסגור שוב במחמאה, איזה קטע עשיתם מה שרציתם אבל עדיין אפשר לסבול אתכם…
קיצר, את המאמר הזה כתבתי לעצמי, יש לי עוד הרבה על מה לעבוד על עצמי. אז מי שבפעם הבאה יבוא וישאל… " תגיד אתה תמיד צוחק??" אסתכל לו בעיניים ואגיד… ברור!!!, רוצה לדעת מעיין שמחת החיים שלי…?" מולד הכל מולד!
ושמחת בחייך…
יושב כעת בבית הקפה הרגיל שלי, עם ההופך גדול בטייק האווי, נראה לי כמו מנוחת הלוחם אחרי חודש של חגים עם ילדים בבית. כן אני קומיקאי אבל גם אצלנו בבית יש רגעים בתקופת החגים שמד הקריז עולה ולך עכשיו תמצא את השמחה שלך, אבל יש לי מזל, אני קומיקאי יהודי מאמין. בשנים האחרונות צד האמוני שלי התחזק, טוב זה לא קורה לבד אני מתאמן בלהאמין. נכון, אני לא הולך עם ציצית וכיפה אבל כן שומר שבת וחגים. אז למה מזל אתם שואלים? כי עפ"י היהדות כל חגי תשרי עלינו להיות בשמחה ובחג הסוכות בפרט וזה לא מעניין שאין עבודה בתקופה הזאת והילדים תחת כל מסך רענן דורשים בילויים ויחס גם ממני…
אז בטח שמעתם על המשפט "ושמחת בחגך והיית אך שמח…" זה בגדול נכתב על סוכות. מה זה אומר? אחרי חג הקציר שבועות הגיע חג סוכות חג האסיף אתה מוכר את כל מה שעבדת עליו כל השנה ובמקום להתפנק בוילה מפוארת אומרים לך תשמח, תצחק תהנה בסוכה. שו סוכה? מה פתאום ללכת לישון ולאכול שם, מה הקטע? אז בגדול העניין ללכת למשהו ארעי ולבדוק שהשמחה שלך לא תלויה במה שהשגת, בטח לא בכסף או בדירת הפאר אבל יתרה מכך להראות לך שעליך לצאת מהקיבוע של ארבעת קירות ביתך, לשאוף להיות יותר ממה שאתה, לא להגיד זהו הגעתי ליעד: לבית, לזוגיות, להשכלה וקריירה…אפשר יותר מזה, אם אתה התפתחות רוחנית אתה יכול יותר, כלכלית את מרוויח איקס למה לא איקס בריבוע. אנחנו בני אדם שהרצון שלנו להתפתח בדרך ממילא גורם לנו לשמחה. תראו את הבהמה ואת החיות בכלל, בגיל 3-5 הם כבר יודעים כל מה שצריך איך לצוד, איך לאכול איך להתרבות זהו אין להם צורך יותר מכך. אבל אצל האדם לא משנה לאן הגיע השאיפה להתפתח עוד, לכן עליו לצאת מתבנית החשיבה שלו ולפרוץ גדר, לצאת מאזור הנוחות, מהדירה שלנו מהתודעה ולהוסיף ועוד ועוד…
אז איפה נכנסת השמחה?
מעבר לשמחת ההגעה שהינה הצלחנו להשיג משהו שקודם לא היה, השמחה היא המנוע שלנו ליצירה, לתנועה, לחיים. כשאני מתרגל את כוח העשייה אני מתרגל את כוח השמחה וההיפך. לא פעם עלי לשבת לכתוב מאמר, לא פעם עלי לגשת להעיר את הילדים שלי, לעלות לבמה ולהופיע, ללכת להגשים תוכניות שדמיינתי לעצמי ואין כוח. יש עייפות החומר, מצב רוח, מצב בבית, מצב מדינה והכל נכון,כל הסיבות צודקות, מאוד קל למקום של הייאוש, זה רק להרים ידיים, וכמו ברכבת הרים בירידה רק צריך לתת לזה לקרות והופ אני על הרצפה ולך תרים אותי עכשיו. אם אני מתרגל שמחה (ויש הרבה דרכים לנצח עצבות ועצלות ע"י תרגילי צחוק, סדנת צחוק, ספורט ועוד..) אני יודע שאני כבר בתהליך של בניה של הצלחה. השמחה היא המדרגה שעוצרת אותי מנפילה. ממש כמו מטפס הרים תוקע יתד ביטחון למקרים של נפילה זו השמחה. יש לתרגל אותה לא רק בחג סוכות אלה כל השנה, כותב לכם אבל בעצם כותב זאת לעצמי אני מלא תוכניות השנה רוצה להרחיב את העסק, ללמוד ולהרחיב את הידע שלי אבל יודע שבדרך מחכות לי הפתעות אז נזכר בגרף הבורסה ולומד שלאורך שנים הבורסה עולה אבל לא בבת אחת, עולה יורדת מתקנת את עצמה בדרך, ככה עם חיי המדרגות האלה שעוצרות אותי מליפול זה הזריזות שלי לקום למרות הכל ולהמשיך, השמחה, הצחוק מנצח את כל המקומות שבקלות הייתי יכול להיכשל בהם. יאללה הלוואי שיצליח לי הציווי ויהפוך המשפט מ ו"שמחת בחגך…" ל"שמחת בחייך!!!".
שנה טובה
