באותו ערב הייתה לי סדנה עם קבוצה שלא הכרתי. במהלך הסדנה שמתי לב לאחד המשתתפים, אדם שישב בצד, סגור, לא מחייך, נראה רחוק מכל מה שקורה. בשלב מסוים, דרך רגע קטן ולא מתוכנן, הוא התחיל לצחוק. זה לא היה צחוק מנומס, אלא צחוק אמיתי, כזה שמשחרר משהו עמוק. אחרי המפגש הוא ניגש אליי ואמר לישהוא לא זוכר מתי בפעם האחרונה הוא צחק ככה, וכמה הוא היה צריך את זה. באותו רגע הבנתי שלא מדובר רק בצחוק, אלא בפתיחה. פתיחה של הלב, פתיחה של משהו שהיה סגור.